מזונות ילדים
|
הכלל הבסיסי הוא כי כל ילד זכאי למזונות מהוריו, בהתאם לדין האישי שחל
עליו, וכאשר מדובר בהורים יהודים, הרי שאז הדין הרלוונטי לעניין זה הינו
הדין העברי. הסמכות לדון במזונות ילדים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה,
אלא אם שני ההורים הסכימו כי בית הדין הרבני ידון במזונות ילדים.
סכום מזונות הילדים נקבע בהתאם לצרכיהם של הילדים, בהתחשב ביכולת הוריהם,
וזאת בניגוד למזונות אשה, שאז הבעל חייב לפרנס את אשתו בהתאם לרמת החיים
לה הורגלה וכפי עושרו וכבודו. |
לפי הדין העברי מוטלת על האב חובה מוחלטת לשאת בצרכיהם האלמנטריים והכרחיים
של הילדים עד הגיעם לגיל 15, וזאת אפילו קודם לכיסוי הוצאותיו האישיות.
בכל הנוגע לצרכים שהם מעבר להכרחי חייבים שני ההורים גם יחד בהתאם ליחס
הכנסותיהם. 'צרכים הכרחיים', המוטלים כאמור על האב בלבד, כוללים הוצאות
בגין מזון, ביגוד והנעלה, צרכים רפואיים, חלק מהוצאות חינוך וחלק מהוצאות
הדיור. צרכים שאינם הכרחיים הינם הוצאות כדוגמת: חוגים, בילויים, וכיו"ב
ובהם לא יחוייב האב במידה ואין באפשרותו לממנם ובמידה וכלל לא הוצאו בעבור
ילדיו לפני הגשת התביעה למזונות.
מגיל 15 ועד גיל 18 חייב האב במזונות ילדיו רק "מדין צדקה",
כך שלמעשה משלב זה החיוב לשלם מזונות ילדים מוטל על שני ההורים לפי יחס
הכנסותיהם. פעמים רבות, תחויב אף האם בתשלום מזונות ילדים מעל גיל 15,
במיוחד במקרה בו מדובר באשה בעלת יכולת כספית המשתכרת למעלה מכדי כיסוי
צרכיה שלה.
ככלל, החיוב במזונות ילדים הינו עד גיל 18, ואולם ניתן לחייב אב בתשלום
מזונות ילדים גם לאחר גיל 18 ועד גיל 21 ו/או עד תום שירות החובה בצה'ל,
לפי המאוחר. גובה דמי מזונות ילדים בתקופה זו יופחת בדרך כלל ל- 1/3
מסכום מזונות הילדים ששולם עד גיל 18.
גובה חיוב האב במזונות ילדיו ייקבע בד"כ בהתחשב בהשתכרותו, בנכסיו,
זכויותיו והתחייבויותיו. יצוין כי במקרה בו התפטר האב באופן יזום מעבודתו,
בכדי להתחמק מתשלום מזונות ילדיו, הרי כי אז יחוייב בד"כ בהתאם ל'פוטנציאל
ההשתכרות' שלו ובהתאם לנכסיו, ככל שקיימים.
מזונות האישה
כל אישה יהודיה, אשר נישאה לבעלה "כדת משה וישראל", זכאית
לפי הדין העברי לקבל מבעלה מזונות, כל עוד היא נשואה לו וזאת עד לגירושין
ומתן הגט בפועל. יצוין כי זכותה זו של האישה נובעת מעצם קשר הנישואין
ומחובתו של הבעל, לפי הדין העברי לפרנס את אשתו.
כמובן שקיימים מקרים חריגים בהם תישלל זכותה זו של האישה וזאת כדוג'
אישה "מורדת", אישה שבגדה בבעלה, אישה שעזבה את הבית ללא סיבה
מוצדקת וכיו"ב.
מכיוון שחיובו של הבעל במזונות אשתו פוקע ביום הגט, הרי שככלל גרושה
אינה זכאית למזונות אישה, וזאת ללא כל קשר למשך שנות הנישואין ולעובדת
הולדתם של ילדים משותפים, אלא אם כן הוסכם על כך מפורשות בהסכם ממון או
הסכם גירושין.
הבעל חייב לפרנס את אשתו בהתאם לרמת החיים לה הורגלה במהלך החיים המשותפים
של בני הזוג, וכפי שהדבר דרוש לה בכדי לחיות לפי המקובל במקום ובחברה
בה הם חיים.
הכלל המוביל על פי ההלכה הוא "עולה עימו ואינה יורדת", כלומר,
האישה זכאית לכך שרמת החיים שלה תעלה בהתאם לשיפור במצבו הכלכלי והחברתי
של בעלה, ומצד שני לא תרד מרמת החיים שנהוגה אצל משפחתה.
הבעל חייב לאפשר לאשתו לפחות את אותה רמת מחיה שהוא מאפשר לעצמו. ככל
שהבעל מתעשר, ואף אם אינו מעוניין לחיות כעשיר, אינו יכול לדרוש ממנה
להסתפק ברמת מחיה הנמוכה מיכולתו הכלכלית והחברתית.
סכום מזונות אישה אמור לכסות את כל צרכיה, לרבות מזון, ביגוד והנעלה,
הוצאות דיור
ואחזקת בית, צרכים רפואיים, איפור וקוסמטיקה, תרבות ובילוי, הוצאות
רכב, לימודים וכל שאר ההוצאות אותן הוציאה האישה בעת חייהם המשותפים של
בני הזוג .
יצוין כי סכום המזונות כולל אפילו הוצאות משפטיות שנדרשו לאישה בכדי
לאלץ את בעלה לשלם לה מזונות, לרבות שכר טרחת עו"ד.
יודגש כי גם אישה שיש לה מקצוע ויכולת להתפרנס ויש בידה לסייע בכלכלת
הבית אינה מחויבת לצאת לעבוד.
לעומת זאת, אישה עובדת אשר משכורתה מספיקה לה לכיסוי כל צרכיה – באופן
עקרוני אינה זכאית לתשלום מזונות אישה .
יחד עם זאת, אם משכורתה של האישה נמוכה מכדי לספק את כל צרכיה והיא
הורגלה לרמת מחייה גבוהה יותר, כי אז מחוייב הבעל להשלים את מזונותיה.
